תגובות הקהל

אנחנו בתחילת הדרך, ואין ספק שרבה היא וארוכה, ועד שהעיתונות ה"מסודרת" תמצא את הזמן והרצון לכתוב על הצגה מחתרתית, נאספו מספר עדויות משמעותיות מן הקהל שביקר בהצגה וכתב את התרשמותו על קירות הפייסבוק, בבלוגים, ובאופן פרטי. 

הנה כמה מהדברים שאתם, הקהל שלנו, אמרתם כשיצאתם מההצגה: 

יונתן שוורץ, שחקן, במאי ומנה אמנותי של תיאטרון הסטודיו- חיפה, מבקר התרבות של הוט בצפון:

ביצוע חשוף וכנה, עיבוד מצוין שמוציא את המיטב מהמחזה, בימוי מבריק ואמיץ, מוזיקה ותנועה מפתיעים.

מומלץ בחום!

יואב איתמר, עורך, כותב ומתרגם:

נתחיל בשורה התחתונה: חובה לראות את העיבוד העכשווי של "המשרתות" בבימויה של אולגה שצמן. השחקניות דיצה כספי אלגר, רנטה מיכלזון, וטלי גרינולד רוט, מציגות את העיבוד הכי סקסי שראיתי בעשור האחרון של המחזה, ובוסריותן היחסית של היוצרות רק תורמות לגישה רעננה למחזה, המזדהרת מעל הרבה הפקות חולות, כבדות ראש, שכמו מתמקדות במילים עצמן ומזניחות את המעשים במחזה. היתרון של הפקה זו שבמקום לדבר על ז'נה, הן מדברות את ז'נה, ולכן, אם יש לכם הזדמנות לראות את המחזה – לכו לראות אותו.
אני יודע שבהצהרה מעין זו אני שם את יוקרתי ואת שיקול דעתי על הסף כשאני נעמד מאחורי הצגה בצורה כל כך חד משמעית, אולם אני נשבע שאינני מרוויח שום טובת הנאה מכך, חוץ מטובת ההנאה שבלראות תיאטרון חי, בריא, נושם ובועט, במקום חלקים נרחבים מהתיאטרון שלנו המגלים שטחיות, רפיסות, שעמום ונמיכות קומה המתאימה את עצמה לוועדי עובדים למיניהם או ניקוד למען ממסד תרבותי כזה או אחר. אני מודה שגם אני גיליתי סקפטיות בהתחלה – רק בשש השנים האחרונות צפיתי בשלוש הפקות של המחזה, בשנת 2006 שיחקו את המשרתות גברים, באנסמבל תיאטרון הרצליה העיבוד נעשה על ידי מיטב השחקניות, לא חשבתי שיוכלו לחדש לי עוד על ז'נה, ואף על פי כן (למאמר המלא).

רונן אלטמן קידר, משורר, סופר ועורך:

המחזה יוצא-הדופן של ז'נה כבר הועלה בארץ, אבל הביצוע הנוכחי קולע במיוחד למסר החתרני של ז'נה. השחקניות והבימאית לא באות מעולם התיאטרון הרפרטוארי הממסדי, וקורות החיים שלהן כוללות קרדיטים כמו 'תיאטרון הטכניון' או 'הצגות ילדים בגשר הזיו'. אבל אולי דווקא בגלל המרחק שלהן מהמקובל, מביאות ארבע הנשים האלה רוח רעננה ומרשימה, שמחייה את המחזה והופכת אותו רלוונטי לימינו. בין השאר בועטות 'המוזות מההר' גם בהוראות של ז'נה עצמו, שביקש ששלושת התפקידים ישוחקו בידי גברים בבגדי נשים, ושהטקסט יועבר בצורה מנוכרת וחסרת-רגש, כמיטב המסורת הברכטיאנית. בגרסה הנוכחית, שלוש נשים לוהטות משחקות את הטקסט ברגש מלא ואף קיצוני לפרקים, משתוללות על הבמה, מעדכנות את הטקסטים והופכות את האכזריות הקרה של ז'נה למופע שליטה פרברטי וחצוף, המאלץ את הצופים להיכנס אל תוך הרגש ולשאול את עצמם את השאלות שז'נה מעלה. ככה אולי לא עשו אוואנגארד בצרפת שאחרי מלחמת העולם השנייה – אבל ככה כן עושים תיאטרון חתרני בישראל היום. מומלץ ביותר (למאמר המלא).

יונתן כסיף מנחה סדנאות להצלחה עסקית:

אתמול התמזל מזלי להיחשף ולהיסחף שוב לעולם אהוב שקצת התרחקתי ממנו. תיאטרון (ותודה לDitza Elgar שהשיבה והפיחה את חייו בקרבי). דיצה אלגר, יחד עם Renata Michelzon ועם Tali Grunwald Roth , – שלוש יפות ואלופות!!!!!!!! הרימו במו ידיהן, גופן ונשמתן את המחזה החידתי של ז'אן ז'נה – "המשרתות". התוצאה: גבות מכווצות מסקרנות וחידה, פליאות הולכות ונשנות מהטוויסטים החדים, עוררות סאדו אפלולית והערצה אחת גדולה לשלושת המלכות הללו!!!!
לא אומר שזה קליל, זורם ומוגש ככפית לפה. זה לא לאנשים הרגילים.
זה עמוק, מלא יצרים, עניין ואתגר – לצד הצורך הכואב (של אותם רגילים) לשער ולחשוב – לדמיין ולנחש. זה מה שזרק אותי מיד אל מול המסך בבית ולחקור.
משרתות, אתן לחלוטין משרתות את הצמא לתיאטרון טוב פה ארץ, לפרינג' איכותי. אכן – מוזות מההר  חובה לראות!

גיא פדה, מרצה למדעי המדינה אוניברסיטת חיפה, יו"ר הועד המנהל של המכללה החברתית-כלכלית:

צפיתי הערב בהצגה המרתקת המשרתות של האנסמבל החיפאי החדש והבועט "המוזות מההר". ההצגה, לפי מחזהו של ז'אן ז'נה, עוסקת בשתי משרתות, מדאם אחת, ומזימת רצח.
שלושת השחקניות – Renata Michelzon Ditza Elgar ו- Tali Grunwald Roth – שיש בהן מן הפסיכיות של שחקניות גדולות, מתמסרות באופן פיזי להצגה ולוקחות למקומות האישיים והאפלים ביותר את המחזה האישי-חברתי-פוליטי הזה. מחזה שיש בו מן החפירה באלימות הפנימית והמודחקת, יחד עם מה שאני לפחות ראיתי כמיקרוקוסמוס טעון ויצרי של מלחמת המעמדות.
אין ספק שיש מוזות על הר הכרמל, או בפרפרזה על שמה של תכנית טלוויזיה זרה – Haifa's got Talent

רוצו לראות!

נחמה פ. בלוגרית ב-cafethemarker:

משחק בתוך משחק בתוך משחק. משחק טוטאלי עד סף אקסטזה. אינטמיות עם הקהל ואינטמיות עד כדי טשטוש גבולות בין אחיות. חויה יוצאת מהכלל. כרגע יצאתי מההצגה בחיפה. מזמן לא נהניתי ולא הערכתי כל כך משחק. כל הכבוד לכן

דוד ענבר, קולנוען:

הערכה גדולה לשחקניות. על היוזמה. על התעוזה. על ההתגברות על הפחד. על ההתגברות על הקשיים. על התשוקה. על היופי. על העוצמה. על ההתקלפות והצלילה לנפש. לנפשי ולנפשן שלהן. תמיד מעריך את מי שלא מפחד מהפחד. מי שמוכן להיישר מבט אל התהום ולשמוע את הד השאלה חוזר אליו בחזרה ראוי למחיאות כפיים ניצחיות.

שלומית תפלה, סוכנת נסיעות:

הצגה מעולה, ששומרת על מתח ועניין לכל אורכה, עם הרבדים והתהפוכות שקורים בדרך. בימוי, לדעתי, מבריק, ומשחק מצויין. גם התפאורה יצירתית ומעניינת בפני עצמה, דווקא בשל היותה מינימליסטית. ממליצה בחום!!